הזוג שמאחורי הכתובה

במשפחה שלי תמיד אומרים שאני הארכיונאית של המשפחה. לא סתם. אני מאוד אוהבת לאסוף ולשמור דברים חשובים כמו מכתבים, תמונות של המשפחה ודברים כאלה, אבל גם ספרים וחפצים שבעיני יש להם ערך סנטימנטלי (למשל מקרן שקופיות קסום שהיה של סבא וסבתא שלי. אחרי שהם נפטרו אבא שלי לקח אותו אליו. אחרי שהוא נרצח לקחתי אותו אלי. המקרן הזה עדיין עובד! אבל זה לא הסיפור כאן...).


אחד הדברים שמצאתי במקרה ממש היה ספר מעולה. בהתחלה חשבתי שהוא הגדה של פסח (כי הוא בגודל של הגדות מהודרות). לא הסתכלתי עליו וסידרתי אותו במדפי הספרים בכל הבתים השונים שעברתי.

לפני כמה שנים, כשהתחלתי ליצור כתובות לחתונה, עברתי על מדף הספרים שלי וגיליתי את הספר הזה. אוצר בלום. ספר שמביא כתובות עתיקות מקהילות יהודיות בכל העולם.

הספר הזה ריגש אותי במיוחד. יש בו צילומים של כתובות, הן חתוכות כפי שהיו ומודבקות בתוך הספר, לצד הסברים מאין הגיעו, שמות החתן והכלה ומתי נעשתה הכתובה.

הזוגות שהיו פעם צעירים ונישאו - כבר מזמן לא איתנו, גם לא ילדיהם. אבל הכתובה, חוזה הנישואין שלהם, נשאר. מעבר לכתובות היפהפיות ממש, מעניינים אותי הסיפורים של האנשים שחתמו על הכתובה הזו. האנשים שלכבודם הוכנה הכתובה.

מי היו האנשים האלה? איך הם נראו? האם הם התחתנו מאהבה או בשידוך והם התרגלו לחיות זה עם זו? אילו חיים משותפים היו להם? מאיזה מעמד הם היו? ומה מסמלת הכתובה שלהם? האם הם בחרו את הדגם של כתובתם? הרי רק היפות ביותר נשארו והגיעו למוזיאונים.

אני מנסה לדמיין את החתונה עצמה, את החופה. את בגדי הכלה, את בגדי החתן. מי הגיע לשמוח איתם?

ואילו חיים היו להם אחר כך?

בכל פעם שאני ניגשת להכין כתובה חדשה - אני מסתכלת שוב בספר הזה לקבל השראה. ולהבין שהזוג שלכבודו אני מכינה כתובה - גם להם יש סיפור ואותו אני רוצה להביא לתוך הכתובה. כך שגם כאשר הם יחגגו חתונת זהב, הם יחזרו לרגע הזה שחיבר ביניהם, והילדים שלהם יוכלו לספר את הסיפור של הוריהם.



  • Facebook
  • Instagram
  • Pinterest
  • YouTube