אני מזמינה אתכם לחשוב על הכתובה בצורה קצת אחרת ממה שמקובל לחשוב עליה כאן בארץ...
בואו נתחיל מהשאלה - מהי כתובה?
כתובה היא חוזה נישואין. כתובה מסורתית היא מסמך משפטי והוא כולל את התחייבויות שהבעל מקבל על עצמו כלפי האישה, עם הנישואים. הבעל והאישה או נציגים מטעמם, קוראים את הכתובה ובעצם מסכמים את התנאים לנישואים. אפשר גם להתייחס לכתובה כסוג של הסכם ממון בין בני הזוג. הכתובה כתובה בארמית ואני ממליצה לכם לקרוא את תוכנה ולהבין בדיוק מה כתוב שם לפני שאתם חותמים...
מתי התחיל המנהג של כתובה בחתונה?
הכתובה כשטר התחייבות שכותב הבעל לאשתו אינה נזכרת במפורש בתורה וכנראה שלא היתה קיימת לפני גלות בבל. יש להניח כי בתקופת גלות בבל הונהגה תעודה ו לראשונה. אחרי שיבת ציון, נראה שקיבל שטר הכתובה תוקף חוקי, כדי לשמור על טהרת המשפחה.
רבי שמעון בן שטח ביסס בעיקר את האשראי הרחב על בטיחות הכתובה, כדי שהאישה תהא מבוטחת ושלא יהא קל לגרשה. כך נשאר הנוסח הארמי על כל פרטיו בשימוש עד היום, ואפילו ביטויים מסויימים שמשמעותם נשכחה, לא השתנו בו - רק את התאריכים הוסיפו לכתוב בעברית.
מהי חשיבותה החוקית?
חז"ל אמרו שעל הבעל נאסר לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא שטר כתובה - ואם אבד השטר, על הבעל לחזור ולכתוב לאשתו שטר כתובה אחר. גם במדינת ישראל כיום, שטר הכתובה מחייב בבתי דין רבניים ואם חלילה תחליטו להתגרש האישה זכאית לסכום הכתוב בכתובה.
מהי כתובה אלטרנטיבית?
כתובה "אלטרנטיביית" היא בעצם חלופה לכתובה המסורתית. זוהי כתובה שבה בני הזוג יכולים לכתוב כתובה שוויונית שבה מביאים שניהם את ההתחייבות ההדדית אחד כלפי השני. זוהי כתובה שבה אתם כותבים יחד עם עורך הטקס שלכם את הטקסט הייחודי שלכם. זהו מסמך שאין לו תותקף משפטי, אלא יותר הצהרתי.
בכתובה מסוג זה אפשר לכתוב טקסט שהוא אישי, שלכם, ואותו תוכלו לתלות על הקיר כדי להזכיר לעצמכם (גם ברגעים קשים) את הברית שהחלטתם לכרות בחייכם המשותפים.
העיטור של הכתובה
הכתובה במסורות של קהילות ישראל מצריכה קישוט מיוחד, כיוון ש"הנישואין נחשבו בקרב היהודים כשטח שהאלוהים, הגורם שמחה ליצוריו, שמח עמהם, כך שאפילו גילויי העליצות כאותם שבדרך כלל היו נוהגים בהם ההסתייגות, לא זו בלבד שהיו מתירים אותם עכשיו, אלא אף, מעודדים אותם." (מתוך המבוא לספר "הכתובה בעיטורים" מאת דוד דוידוביץ. את המבוא כתב פרופ' בצלאל ס' רות, הוצאת א. לוין-אפשטין בע"מ).
העיטור, גם בכתובה מסורתית וגם בכתובה אישית, יכול להביא לידי ביטוי את החיבור בין בני הזוג בצורה אסתטית ודקורטיבית. החיבור בין שני בני הזוג אינו רק חיבור בין שני אנשים אלא חיבור בין שתי מספחות, בין מסורות שונות, משהו שהוא חיבור עם שורשים. והשורשים הללו מסתמכים על שורשים אסתטיים והיסטוריים.
כשתחשבו על העיטור של כתובתכם, בין אם זו כתובה מסורתית אם אתם מתחתנים דרך הרבנות, ובין אם זו כתובה שאתם כתבתם את הטקסט שלה, חישבו על החיבור המיוחד שיש ביניכם. חישבו על החיבור בין המסורות מהן אתם באים. הרי את העבר שלכם לפני שהכרתם, אין למחוק. את המטען המסורתי של משפחתכם צריך גם להביא לידי ביטוי. וזה המקום שבו אתם יכולים לעשות את החיבור הזה - בעיטור הכתובה שמסמל את החיבור ביניכם.
כשאנו רואים כתובות יהודיות עתיקות, אלה כתובות של שני אנשים שהתחתנו, חיו ביחד, הולידו ילדים ועברו מן העולם. מה שנשאר בסופו של דבר זו הכתובה היפה שלהם שנשארה כזיכרון לאהבה שהיתה ביניהם. פעמים רבות אנו לא יודעים איך הם נראו? איך הם הכירו? אילו חיים היו להם? מהכתובות שנשארו אנחנו יכולים לדעת את השמות שלהם, את תאריך החתונה שלהם וללמוד מתוך הכתובת היפהפיות האלה כמה שמחה היתה סביב נישואיהם אם הם השקיעו כל כך בכתב ההתחייבות ביניהם.
גם הכתובה שלכם יכולה להישאר לדיראון עולם ולהנציח את אהבתכם.
